הסתכלות על העולם

לעיתים אנו מרגישים לא שייכים ולא מוצאים מקום נוח בעולם.
מרגישים שלא שומעים אותנו, לא מעריכים אותנו, אולי שופטים אותנו…
נשאל את עצמינו האם זו הדרך בה אנחנו רואים את עצמינו? האם יש לתחושה ביסוס?
אם נבחר להחליף משקפיים ונבחן את העולם בכנות, ענווה ואחריות העולם יהפוך למקום נעים וטוב.
נבין כי הדרך בה אנו רואים את עצמינו משתקפת בתחושות שלנו.
אם אנחנו מרגישים לא שייכים נוכל לשנות זאת על ידי בחינה לאן נרצה להשתייך? עם מי שאנו רוצים קשר? מה ימלא אותנו ויעשה לנו טוב?
כאשר ילדנו בא ומספר כי אין לו חברים, כי הוא בודד, אף אחד אינו אוהב אותו הוא מבקש מאיתנו חיבוק אך גם עזרה.
אם רק נאפשר לו לראות את העולם מנקודת מבט רחבה יותר, לראות את חצי הכוס המלאה, את מה ומי שיש לו. את הבחירות שלו ומה הוא יכול לעשות כדי ליצור לעצמו מקום טוב.
נסייע לו לקחת אחריות על החלק שלו ונטפל במה שלא קשור אליו.
פנתה אלי אם שביתה מותקפת באופן תדיר כאשר היא מגיעה לגינת המשחקים ליד הבית.
שיתפה שהבת ביקשה ממנה לא להתערב ושהיא מרגישה שהיא מספיק חזקה כדי להתמודד עם ההתנהגות של הבנות האחרות.
בחנו יחד האם יש לה חברות שנמצאות לצידה, מהם העוגנים שיש סביבה.
מיהן הבנות הפוגעות? כיצד ניתן לגייס את ההורים שלהן על מנת לסיים את הפגיעה.
לשמור על כך שהבת שלה לא תוצג כקורבן -מאחר והיא לא בחרה בכך אלא להבין מה מניע את האחרות לפגוע בה.
בשיחה שקיימתי עם הילדה היא סיפרה שהיא חזקה אך שמנה, היא מרגישה שהבנות האחרות מזהות אצלה חולשה מאחר והיא גדולה פיזית.
הצעתי לה לסייע לה לפתוח את הדבר איתן, להתאמת עם הצורך שלהן להראות לה כי הן חזקות ממנה אך הן תמיד זקוקות לתמיכה מחברות אחרות.
למצוא הזדמנויות כאשר כל אחת מהן לבד ולשוחח לא לתקוף.
היא שיתפה שכאשר שוחחה עם אחת בנפרד גילתה כי כל אחת מהן טענה כי זו שפגעה בהן ראשונה, ברגע שהתנצלה על התחושה שלהן, היא יכולה הייתה לראות כיצד יוכלו להימנע מהמשך המריבה.
היא הבינה כי אינה חייבת להיות חברה שלהן אך גם לא אוייבת.
ההבנה ההדדית הזו הובילה לכך שהן יכולות להיות באותו זמן באותו המקום ללא פגיעה אחת בשניה וגם לא תמיד בתקשורת.
במקרה הזה השיחה הובילה לשינוי, לעיתים נאלץ לסייע ולעצור פגיעות באמצעות מעורבות הורית או סמכות נוספת.
היום: אסתכל על העולם בכנות, ענווה ואחריות.