התקדמות ולא שלמות

רובין שארמה(סופר קנדי, הנזיר שמכר את הפרארי שלו): “מהעבר השני של פחדיך נמצאים החיים הכי טובים שלך”.
המחשבה שלתהליך של שינוי בחיים יש נקודת סיום מהירה וברורה – דומה למחשבה שאנו יודעים כבר הכול ואין לאן להתקדם.
כאשר אנו מבינים ששינוי לוקח זמן אנו פועלים מתוך "תן לזמן זמן".
החיים תמיד יזמנו לנו דברים שנשכחו, ודברים נוספים חדשים שימשיכו להופיע בהמשך חיינו.
ככל שנתפנה לגישה הדרגתית בכל תהליך- כך נזכה להתקדמות, לתקווה.
אנו חיים במציאות משתנה וכל יום מזמן לנו התמודדות חדשה, לכן חשוב שנבין כי יציבות לא תושג מעצם השינוי אלא מהיכולת הפנימית שרכשנו להתמודד עם שינויים.
כך גם אם ילדנו, כאשר אנו מציבים להם גבול – חשוב שנבין תחילה מדוע הצבנו אותו? מה מטרתו? עד כמה הוא חשוב לנו? עד כמה הוא ברור לילד שלנו? נבין כי גם הצבנו אותו הילד שלנו לא תמיד יגיב אליו בדרך שציפינו.
ניתן לו זמן הבנה, התמודדות, לעיתים גם התנגדות ובחינת הגבול.
ילדנו אינם רובוטים, כמונו הם צריכים זמן הבנה, קבלה והתנהלות.
לכן נחזק את ההתנהגויות שכיוונו אליהן ונסייע להם להבין מה חשוב לנו שישתנה.
לדוגמה: הילד שלנו נוטה להמנע מהקשבה לבקשה שלנו, חשוב שנבחן האם היא הייתה קצרה וברורה? האם הוא היה עסוק או פנוי בעת שביקשנו ממנו? האם היא הייתה מותאמת לגילו?
אם הבקשה חשובה לנו, נתמיד ונדאג שהיא תתבצע. לעיתים ייקח זמן לביצוע, אך זנכור כי אם נתמיד היא תקרה.
כל עוד אנו חיים תמיד יש לנו לאן להתקדם, נשמור על תקווה ועכביות.
היום: אשמור על התקווה בכך שאתייחס לכל תהליך בהדרגה ובהתקדמות עם הפנים לבאות