"בדד, במשעול אל האין
בדד, בנתיב ללא כלום
בדד, עם הזמן הבורח
והזמן לא שוכח להציב את הגבול
בדד, בלי כף יד מלטפת
בדד, ללא שכם ידיד
בדד, כמה טוב לא לדעת
שידך כבר נוגעת
בידו של אחר"… עמשי לוין.
לעיתים אנו וילדנו מבלבלים בין המושג לבד והמושג בדידות.
בדידות הינה "הפער בין רצונו של האדם למערכות יחסים חברתיות לבין קשריו החברתיים בפועל".
לבד- מצב בו האדם נמצא לבדו לא חברה-
בדידות הינה חוויה סובייקטיבית -כלומר בעיני המרגיש, מאחר ואדם יכול לחוות בדידות גם כאשר הוא בעל משפחה ומוקף אנשים.
קיימות תיאוריות הטוענות כי תחושות של בדידות מופיעות פעמים רבות על רקע של חסר בקשרים ראשוניים מיטיבים.
כלומר אדם שחווה הורות טובה, אכפתית נוכחת, דמות הורית מטיבה יחווה פחות תחושות בדידות גם כאשר הוא הוא לבדו.
בעוד אדם שלא חווה מיטיבה עשוי לחוות בדידות גם כאשר הוא נמצא בחברה כתוצאה מכך שנוכחות האחרים אינה נחווית מבחינתו כנוכחות מיטיבה ומתעניינת באופן כנה ואמיתי מפתח חשדנות וקושי בקבלת הטוב.
לכן חשוב שנהיה מודעים להשפעת ההורות שלנו על התפתחות ילדנו ונהיה עבורם הורים מיטיבים, איכפתיים ונוכחים.
ניצור עבורינו קשרים חברתיים השומרים עלינו בתקופות קושי.
נלמד את ילדנו ליצור לעצמם קשרים עליהם יוכלו לסמוך ולהשען.
ניצור לנו ולהם הרחבה של מעגלי התמיכה ונדע כי גם מחוץ למעגל המשפחתי יש עוגני ביטחון.
היום: אצור לעצמי עוגני ביטחון.
