לעיתים אנחנו מבלבלים בין ביקורתיות לשיפוטיות
ביקורתיות הינה ניתוח ההתנהגות שלנו ביחס לתוצאות שאנו מייחלים להן.
שיפוטיות הינה: ביקורתיות, נקיטת עמדה חיובית או שלילית על אדם, פעולה וכדומה.
אם ננהג באופן ביקורתי ולא שיפוטי נבחן את המציאות עם קריטריונים מקדמים שייסיעו לנו להגיע למטרה בדרך הטובה ביותר עבורינו.
לעומתה השיפוטיות מבוססת על דעות קדומות, אינה מקדמת ומחלקת אנשים לטובים ורעים על בסיס הערכים האישיים שלנו.
כאשר אנחנו או ילדנו טועים, נעשה איתם הערכת מצב, נבחן את האירוע, כיצד היינו יכולים להתנהל אחרת? מה נוכל לעשות בעתיד אחרת כדי לא להגיע לאותו המצב.
נזכור כי את העבר לא נוכל לשנות, העתיד לא בידיים שלנו ולכן נחייה בכאן ועכשיו.
נבחן אך לא נשפוט, נעודד ולא נשפיל, נכוון ונזכור כי לכל אחד יש את הדרך שלו, ושלנו לא בהכרח הנכונה ביותר.
שיפוטיות יכולה לתת לנו תחושת צדק, כוח ושליטה רגעיים, אך היא מרחיקה את הצד הנשפט מיכולת קבלת תמיכה מאיתנו.
שיפוטיות גורמת לנו להיות תקועים בתוך דרך, תפיסת עולם סגורה שלא מאפשרת לראות את האחר או להיות פתוחים לשינוי, לדעות אחרות או לחוויות חדשות.
בזמנים קשים וגם בזמנים טובים כולנו זקוקים לאדם שמאמין בנו ללא תנאים ושיפוטיות שיהיה שם בשבילנו לא משנה מה קורה לנו.
ילדנו זקוקים לנו שנאמין בהם ונהיה בשבילם ללא תנאים או שיפוטיות.
היום: אהיה בשביל ילדי ללא תנאים ושיפוטיות
