מתוך פסק הדין: "בית המשפט המחוזי גזר הב19/2 את דינם של הנאשמים 1-2, בגירים כבני 26 ו-27 בעת ביצוע המעשים, אשר הורשעו בעבירות מין חמורות כלפי המתלוננת, קטינה בת 16, שבוצעו במלון "הים האדום" באילת ביום 12.8.20 בפרשה שכונתה "האונס באילת".
בית המשפט ציין בגזר הדין: "זהו סיפור על נערה צעירה, שמחה ותאוות חיים, שבעת שבילתה עם חבריה בחופשת קיץ באילת, שתתה משקאות אלכוהוליים רבים… עד כדי ערפול חושים. איתרע מזלה של המתלוננת אשר בעת שחשה לא בטוב בשל שתיית האלכוהול ויצאה מהחדר במלון כדי להשיב את נפשה כשהיא מלווה בחברתה א', פגש בה הנאשם 2 ששיחר לטרף, ואף הביע בה עניין עוד כשפגש בה קודם לכן בבריכת המלון.
מכאן, בתפנית חדה ומסויטת בעלילה, הפך בילוי עם חברים לאירוע קשה ופוגעני, שבו במשך שעה עברה המתלוננת מסכת של פגיעות מיניות על ידי מספר רב של משתתפים, תוך הפרה בוטה ורמיסה של פרטיותה, כבודה והאוטונומיה שלה על גופה."
באשר למעשיו וחלקו של נאשם 2 הודגש, כי בעוד המתלוננת פוסעת בקושי ונתמכת על ידי אחרים במסדרון המלון, היא "נקטפה" על ידי הנאשם 2, אשר יצא למסדרון למשמע ההמולה וללא היסוס הציג מצג כוזב, כי הוא אדם בוגר בעל ניסיון במתן עזרה רפואית והוא יטפל בה ויגיש לה עזרה.
בתואנת השווא ותחת אותו מצג כוזב, הנאשם 2 הוביל את המתלוננת אל חדר 216 במלון, שם החל לבצע בה את הפגיעות המיניות הקשות, שם נרמס כבודה וחוללה פרטיותה. אותו חדר שהאנושיות והמוסר נותרו מחוץ לו, הפך בהרף עין ל "סדום ועמורה", כפי שתיאר זאת הנאשם 1.
הנאשם 1 אנס את המתלוננת לאחר שהנאשם 2 כבר עשה זאת קודם לכן, ותוך כדי כך הנאשם 2 מצלם את אינוסה של המתלוננת על ידי נאשם 1 ומשמיע לו קריאות עידוד באמרו "תפרק אותה".
בית המשפט הדגיש, כי כל הבאים אל החדר בו חולל גופה של המתלוננת הקטינה בחרו להיכנס אליו תוך שהם מודעים לפגיעות המתחוללות בחדר, לפגיעות הקשות בפרטיותה של המתלוננת, בזכותה לכבוד כאדם וכפרט, ולא רק שאיש מהם לא עצר את הפגיעה, אלא הם השתתפו בה בצחקוקים מחוץ לחדר ובתוכו, בעשיית תנועות מגונות ביחס לקורה בחדר, כשכל אחד מוסיף כמה טיפות שמן ונוזל בעירה, למדורה. הנאשמים, בשונה מהמתלוננת, היו במצב בו הם שלטו בגופם וברצונותיהם והיו מודעים למתרחש, אך ליבם קשה, ואיש מהם לא חס עליה.
בית המשפט הדגיש, כי מסכת העבירות שביצעו הנאשמים 1 ו-2 במתלוננת, קטינה כבת 16, תוך חילול גופה וכבודה הם מהקשים שנראו בין כותלי בית משפט זה: "לא תיק אחד ולא שניים ראינו בימי חלדנו בתיקי הפשיעה החמורה שאנו שומעים יום יום, והאופן בו בוצעו העבירות בתיק זה חריג בחומרתו, בפוגענותו, בהיקפו ובמידת ההתפרקות שהייתה בו מערכים אנושיים בסיסיים של כבוד, חמלה ואנושיות".
בקביעת מתחם העונש ההולם עמד בית המשפט על רמיסתם של הערכים החברתיים אשר נפגעו מביצוע העבירות על ידי הנאשמים, ועל כך שנסיבות מקרה זה הינן חמורות במיוחד נוכח הפומביות של המעשה והאופן בו בוצעו המעשים, שיש בו משום ביטול אישיותה ואנושיותה של המתלוננת, וההתייחסות המבזה אליה כאל חפץ שמוטל על המיטה שכל כולו נועד לסיפוק יצרי הנאשמים.
בגזירת עונשם של הנאשמים בתוך המתחם התחשב בית המשפט בשיקולי הרתעת היחיד והרבים מפני ביצוע של עבירות מין, וביתר שאת עבירות מין המבוצעות בחבורה, וכלפי קטינים וחסרי ישע, תוך שקבע: "ההפקרות והחבירה יחד לביצוע עבירות מין, כשכל אחד מהנוכחים מעודד את האחר בנוכחותו, מעודד ומלבה את האש, מחייבות אמירה מפורשת, המביעה באופן ברור ומובהק את סלידתה של החברה מהתופעה של ביצוע עבירות מין בחבורה, כחלק מ"חברותא" רעילה ותפיסה מעוותת של מגע מיני ויחסי מין, תוך ניצול הכוח של החבורה אל מול חולשה או עמדה פגיעה של האחר. מעבר לעבירות ולפגיעות המיניות עצמן, הרי האופן בו בוצעו, הפומביות, האווירה של העידוד, הצחוקים, הגיחוך והביזוי שבכל אלו, במיוחד לאור המצב מכמיר הלב בו הייתה המתלוננת, מחייב אף הוא אמירה כי התנהגות מסוג זה תיענה בתגובה עונשית קשה, ומכאן החשיבות של שיקולי ההרתעה למען אחרים יראו וייראו…".
בית המשפט התייחס אף לעובדה ששני הנאשמים הם בעלי עבר פלילי ואף ריצו עונשי מאסר בעבר, וגם אם עברם אינו בתחום עבירות המין, עדיין יש לכך משקל מסוים. עוד צוין כי הנאשמים לא גילו ולו זיק של אמפטיה למתלוננת, גם לא בעת הטיעונים לעונש.
באשר לפיצוי למתלוננת קבע בית המשפט, כי תמונת הנזק כתוצאה מהאירועים היא קשה ורחבה, וכי מדובר בנזק שחלקו ילווה את המתלוננת כל חייה, נזק אשר נפרש בפנינו בכל עומקו ותהומותיו במהלך ההליך.
נוכח מכלול השיקולים גזר בית המשפט כאמור על הנאשם 2 שהיה מחולל האירוע עונש מאסר של 22 שנה וכן פיצוי משמעותי למתלוננת בסך 200,000 ₪ ועל הנאשם 1 גזר בית המשפט, בשים לב לשוני ביניהם ולחלקו הפחות דומיננטי 14 שנות מאסר ופיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪."
כהורים חשוב שנשוחח עם ילדנו על משמעות הפגיעה באחר, על משמעות הפומביות, אווירת העידוד מצד המתבוננים מהצד, הגיחוך והביזוי של הנערה שהייתה חסרת אונים מול רבים ובמצב בו לא יכלה להגן על עצמה.
העובדה שאף אחד לא חשב שהוא צריך להגן עליה.
האחריות שיש לצופים לא פחות מלמבצעי האינוס.
היום: אדאג לא לעמוד מנגד
