הצורך להסביר את עצמי

"בואו נודה בזה: רוב האנשים צריכים סולם וטלסקופ כדי להבין כמה זה אחד ועוד אחד.
לכן בדרך כלל אין טעם להסביר את עצמך." – לינקולן אקספרס מאת אמור טאוולס
לא מעט פעמים במבלך שיח עם אדם אחר חשוב לנו שהוא יבין אותנו, את מה שיש לנו לומר.
אנחנו עסוקים במהות ההסבר גם אם הצד השני לא באמת מקשיב או מעוניין בכך.
בשיחה עם בני נוער, ישבתי מהצד והקשבתי לדרך בה נאמרו להם המילים.
בני הנוער היו עסוקים בעלבון שלהם, מנותקים מהנאום שנרגיש כי חזר על עצמו והם הנהנו מתוך תחושת יאוש, שרק תגמר הנזיפה.
כאשר אנחנו רוצים לנהל שיח עם אדם אחר חשוב שנבחן:
1. האם הוא פנוי לכך.
2. האם הוא מעונין בשיחה.
3. האם אני יודעת מה אני רוצה להעביר.
4. עד כמה השיחה רלוונטית לשנינו.
אם אני מנהלת דיאלוג חשוב שהצד השני יהיה שותף.
אם אני רוצה לנאום, לנהל מונולוג בו רק אני מדברת וממש לא חשוב לי מה הצד השני ירגיש, לא אשקיע מחשבה במקום בו הוא נמצא.
לא פעם כהורים אנחנו מגיעים טעונים לשיחה עם ילדנו, ובמקום להשיג את מטרת השיחה אנחנו יוצאים ממנה יותר מתוסכלים.
ילדנו לא הקשיבו או לא הבינו את פשוט לא היו נוכחים רגשית בשיחה.
היום: אמנע ממונולוגים ומהצורך להסביר את עצמי