הקשבה לתחושות אישיות

אחת הפניות הנפוצות ביותר היום של ההורים היא "איך לדבר איתם על …".
האם לשבת איתם ולתווך את המידע המתקבל מהחדשות?
האם לקבל המלצות ומידע מגורמים המתמחים בהורות.
כששואלים אותי אני מציעה ראשית גבשו לעצמכם דעה שתתבסס על מקורות שונים ונסיון הורי.
אחרי שגיבשתם לעצמכם דעה על המצב, הקושי אותו מעלים הילדים דאגו שתנאי השיחה יאפשרו לעשות זאת.
בחרו את הזמן ובמקום הנוחים לכם ולילדכם.
אם הם עסוקים או שאתם לא פנויים כרגע ניתן לאמר, שמעתי את השאלה, מבטיחה לדבר על כך עוד מעט כשאסיים, כשאתפנה.
ההמתנה מאפשרת לכם קגע למחשבה והתארגנות ופניות להקשבה אמיתית וכנה.
שימו לב למצבכם הנפשי, אם אינכם רגועים, נמצאים בלחץ כעת, נסו לדחות את השיחה למועד בו תחושו שאתם פנויים לשיחה.
אם אתם מרגישים שהשיחה מורכבת עבורכם העזרו בבני משפחה, חברים או אנשי מקצוע.
לבקש עזרה זו לא בושה, לעיתים אדם אחר יאפשר לילדכם להיפתח ולשוחח על כל מה שהוא מרגיש כאשר כלפיכם הוא יהיה במצב מתגונן.
פנתה אלי אם לנערה מתבגרת ואמרה שהיא מרגישה שביתה במצוקה.
בשיחה עם הבת שאלתי לשלומה?
התשובה הייתה:"ימים קשים, הבית נראה כמו בית בשבעה, אין בו רגע של שקט לעצמי ובנוסף לכך פינו אותי מהחדר שלי…"
לשאלתי מה יכול לעזור לה?
היא ענתה: " שיפסיקו לשאול אותי איך אני מרגישה? שיפסיקו לשלוח אותי לטיפול? יש לי חברות טובות שאיתן אני יכולה לשוחח על הכל. אם ההורים שלי צרכים עזרה שיקבלו אותה. אני לא צריכה. יש לי מספיק מסביבי…"
שוחחנו על כל מיני דברים אחרים אך המסר המשמעותי שהיה בשיחה שלעיתים כאשר אנחנו במצוקה, אנחנו משליכים אותה על הילדים שלנו.
במקום לבקש עזרה עבורינו אנחנו עושים זאת דרכם.
בשיחה עם ההורים לאחר מכן חיזקתי אותה לומר להם מה היא מרגישה ואכן הם היו אלה שהיו צרכים תמיכה.
היום: אהיה קשוב לעצמי ולתחושתי ואמנע מהשלכתם על האחר