זכרון העבר המוביל לחמלה כלפי הסביבה

לעיתים נוח לנו לשכוח את העבר ואת המקום ממנו באנו.
אנו שופטים אחרים על מעשים שעשינו בעבר.
החיים הם כמו בית הבנוי על יסודות, העבר הוא היסוד שלנו, אך תמיד נזכור כי לא נוכל לשנותו אך כן נוכל לבחור כיצד להתנהל היום.
לא נוכל להתעלם ממנו אך הוא אינו חייב לגרום לנו לחיות עם רגשות אשם או כעס על מה שהיה.
נזכור כי אנחנו, הסביבה  והילדים שלנו יכולים להשתנות.
נדע לבחון את המציאות, המשפחה, החברים הסביבה ואותנו בחמלה ולזכור מהיכן באנו.
נתחיל להקשיב באמת, ללא התערבות, ונדבר באופן מכבד, לא שופט ולא מתנשא.
נזכור את חוק ה70-30, 70% מהזמן נקשיב ו30% נדבר ואולי גם פחות.
נמחל לצמינו ולסביבתינו וננהג כך שנהווה מודל לילדנו שהם אינם צרכים לאהוב את כולם, הם אינם חייבים להיות חברים של כולם, אך גם אם הם אינם אוהבים ילד אחר זו אינה סיבה לפגוע בו.
חשוב שינהגו בו בחמלה, יזכרו תמיד כי הם יכולים להיות שם במקומו, יושיטו יד ויראו את הילד שאך אחד לא רואה אותו.
יהיו הם אלה שיודעים להתייחס גם למי שאינו המוביל או המקובל, יפתחו את הדלת ויעזרו לו להית חלק ולא בצד.
יראו אותו ובכך הוא יפסיק להיות שקוף.
הדוגמה האישית שלנו משמעותית: ננהג כך באדיבות ונברך לשלום את השומר בכניסה לבית הספר, העובד בחנות אליה אנחנו נכנסים, סדרן בקולנוע וכל אדם שאנו פוגשים.
היום: אזכור את העבר ואנהג בחמלה כלפי הסביבה.