אני מאמינה כי משברים בתא המשפחתי נוצרים לעיתים קרובות בגלל קשיי תקשורת. המטרה שלי היא לסייע לבני המשפחה ליצור דפוסי תקשורת המאפשרים להם להגיע ליכולת לנהל שיח מכבד, לסייע להורים להיות הורים נוכחים, מיטיבים תוך שמירה על גבולות. בתהליך המשפחה לומדת ליצר שיח רגשי ולא רק "הוראות הפעלה" – תלך, תביא, תקח. הילדים הם חלק בלתי נפרד מהתהליך.
- כשהילד לא עושה מה שאנחנו מבקשים או מדבר בצורה תוקפנית זה לא תמיד קשור אלינו. חשוב לזכור שאנחנו לא מרכז חייו ולעיתים הוא עסוק/כועס על דברים חיצוניים שאינם קשורים אלינו. כשהוא אומר לא –הוא מסרב לבקשה שלנו ולא לנו. החשוב להפריד בין הקשר שלו איתנו לבין הסרוב לבקשה.
- הילדים הם המראה שלנו – חשוב שנזכור שאכשר אנו מקללים בכביש –הם יעשו זאת אחרינו, כאשר אנחנו אלימים כלפי אחרים או בוטים הם יחקו אותנו. כשאנחנו לא אוהבים את ההתנהגות שלהם כדאי שנסתכל קודם האם היא מוכרת לנו…
- שימרו על עקביות, הילדים בוחנים אתכם וברגע שמזהים שאינכם עקביים הם ידעו לתמרן אתכם כך שישיגו תוצאות רצויות. הם יודעים למי לפנות לבקש מה. לכן חשוב שלפני שאתם נותנים תשובה בדקו מה עמדת בן הזוג שלכם. תאמו עמדות ועמדו עליהן כך הם ידעו שאתם מציגים חזית אחידה.
- כאשר הם באים אליכם עם שאלה בדקו מה הם מבקשים: הקשבה, עצה, שיתוף מנסיונכם. אל תמהרו לתת להם את הפתרון –זה לא מה שהם מבקשים לעיתים קרובות הם רק רוצים שתקשיבו להם.
- "רגשות הן לא עובדות" – כאשר אתם מנהלים שיחה עם הילדים אל תכנסו טעונים. אם אתם מרגישים שהשיחה מובילה לפיצוץ, עצרו, קחו זמן לעבד את המידע, בחנו מה היה שם שכל כך הקפיץ אתכם? איזה רגשות המידע הפעיל אצלכם? עשו אבחנה בין העובדות של השיחה לבין הרגשות שלכם. זכרו שרגש הוא סובייקטיבי ולכן אל תשליכו אותו על המתבגר. למדו את הילד שלכם לעצור ולבחון את הארועים. לספר מחדש את הסיפור ולבחון מה בתוכו הוא עובדה ומה פרשנות רגשית.
- כשאנחנו נמצאים בעימות חשוב שנבחן מה אנחנו רוצים להשיג? מה מטרת העימות? האם חשוב לנו להיות צודקים? מחליטים? או שמירה על הילד שלנו? לעיתים מותר לנו להודות שטעינו שאולי רצינו לגונן ולא באמת הקשבנו. אולי היה לנו חשוב שהמילה האחרונה תהיה שלנו למרות שבעצם הסכמנו עם הילד שלנו…
- הקשבה אמיתית ממקום מכבד, מאפשר, פתוח וכנה מאפשרת לנו ליצר דיאלוג אמיתי עם הילד שלנו ולשמור על ערוצי תקשורת פתוחים. חשוב להעביר את המסר שלא חשוב מה יקרה אנחנו תמיד כאן עבורו.
טכניקות שעוזרות בניהול שיחה
1) טון דיבור מתעניין ועוזר.
2) נתינת תשומת לב מלאה לדברים הנאמרים על ידי הנער/ה.
3) ניהול שיחה כשאתה פנוי לכך.
4) אם דברי הנער לא מובנים, יש לבקש הבהרה.
5) אמפטיה – ניסיון שלנו להיכנס לנערי הנער, להרגיש איך זה לפנות למישהו כאשר אתה במצוקה, ואיך זה לעבור חוויה קשה.
6) כבוד הדדי- מומחש על ידי שאלות המוצגות בצורה תומכת, על ידי התייחסות לשיחה כעבודה משותפת.
7) לא להשתלט על השיחה ולא להרבות במתן עצות- הדבר עלול להתפרש כחוסר הערכה לנער/ה.
8) קבלה – התייחסות חיובית ובלתי מותנית לנער ללא קשר לדעותיו או התנהגות.
9) נרטיב – יש לראות את הדברים גם מנקודת ראותו של הנער.
10) שיקוף – לחזור על הדברים. שיקוף מקדם יצירת קשר, מסכם, מבהיר ומעורר למחשבה נוספת.
11) חיזוקים- למצוא מהדברים שעולים צדדים חיוביים ולחזק אותם.
מחסומים בשיחה
1) שיפוט,ביקורת,האשמה – "היית צריך", "אני במקומך"…, ירחיקו את הנער.
2) להימנע מלנסח שאלות בסגנון למה, יש לנסח את השאלה בצורה אחרת,שאלות מסוג זה עשויות להישמע מאשימות.
3) להימנע משאלות מיותרות, לדעת לזהות שאלות שמספקות את הסקרנות שלנו אך לא מקדמות את השיחה.
4) חיזוקים שלא במקום – כמו "מחר תרגיש יותר טוב" ( אולי מחר יהיה יותר קשה).