נתינה ממקום של ענווה

לעיתים אנחנו עושים משהו עבור מישהו אחר ומתאכזבים שהוא אינו רואה או מעריך את הנתינה.
האם כאשר עשינו עבורו הייתה לכך מטרה?
האם ההכרה במעשה חשובה לנו?
נתינה מעוננה, ממקום נקי באה על מנת לתת ולא על מנת לקבל בתמורה.
כאשר אנו נותנים מעצמינו לאחר על מנת שיהיה לו טוב יותר, על מנת לסייע לו ונמצאים עבורו אין לנו ציפיות לתמורה.
כהורים, גידול הילדים, חינוכם, סיוע בכל תחומי חייהם לעיתים תוך כדי תסכול כי הם אינם רואים או מקבלים או מעריכים את הנתינה.
נבין כי גם אם אינם מעריכים זה לא מקטין את הנתינה שלנו.
גם אם אנחנו לא מקבלים מהם בחזרה זה לא מוריד מערך היחד שלנו.
נלמד להוקיר את הזמן שלנו יחד ונהייה לצידם ללא ציפיה לתמורה.
לעיתים רק אחרי שנים נהנה מתוצאות המסע המשותף וגם אם לא עשינו זאת עבורינו.
היום: אחיה בענווה ואתן ללא צפיה לקבל בתמורה.