ערנות והקשבה

ההגדרה המילונית לערנות היא "חִיוּניוּת, מֶרץ, זריזוּת, פּעילוּת רבּה, תשׂוּמֶת לֵב ותפיסה מהירה של המתרחש".
ולהקשבה "האזנה בתשומת לב, התרכזות בנאמר".
ערנות והקשבה שומרת עלינו מודעים למה שקורה לנו ולסביבתנו.
לא פעם אני כותבת את המשפט: לא סתם יש לנו 2 עיניים, 2 אוזניים ופה אחד…" חשוב שנדע להקשיב 70% מהזמן ולדבר 30%.
ויש המחמירים ואומרים 70% הקשבה, 20% הבנה 10% דיבור…
אם נהיה קשובים נוכל לזהות אותות מצוקה או צורך בעזרה.
כאשר אנחנו פוגשים את ילדנו חשוב שנשמע מהם כיצד עבר עליהם יומם?
אם התשובה "סבבה", "טוב", "משעמם" נרחיב ונשאל מה היה משעמם?
ננסה לפתוח אפשרות לשיח מקרב.
נזמן מפגשים משפחתיים בו נוכל לשוחח עם בני המשפחה.
נקשיב כיצד עבר עליהם יומם?
האם חוו קשיים והאם יש משהו שהם זקוקים לו?
נזכור כי הקשבה לעיתים מספיקה, נשתדל לא לרוץ ולפתור עבורם את הקשיים.
נבחן איתם מה הם צרכים מאיתנו? הקשבה? מחשבה משותפת? עזרה?
היום: אהיה ערני וקשוב