קבלת חיינו בענווה

החיים מלמדים אותנו את ערכה של ענווה ממקום של קבלה עצמית.
"רבים חושבים שענווה פירושה הערכה עצמית נמוכה. זו טעות.
ענוות אמת היא הידיעה שאנו עומדים לנוכח גדולה.
ענווה היא שפה שבה ה'אני' שלי שותק כדי שאשמע את קול ה'אתה'.
ענווה אין פירושה לחשוב את עצמך פחוּת, אלא לחשוב על עצמך פחוֹת".
ענווה פרושה לראות את עצמי אך גם את האחר.
בימים בהם אנו נמצאים בשבר הגדול ביותר שקרה לנו במאה הזו, חשוב שנהיה מודעים לעצמינו ולאחרים שסביבנו.
שנהיה פחות עסוקים בנוחות של חיינו, במה אנחנו רוצים שיקרה עכשיו ונראה מה קורה סביבנו.
בשיחה שקיימתי השבוע עם אם לילדה בכיתה ד' שמנסה להסציר ממנה מה קורה בארץ, בקשתי שתשאל אותה מה היא חושבת שאמא יודעת?
היא הסתכלה עלי במבט שלא האמין לבקשה? הרי אני משוחחת איתה כל ערב ויודעת מה היא יודעת.
הצעתי לבדוק את הקביעה הזו, מאחר וחלק מהילדים מבין שהוא צריך להגן על הוריו ובוחר לשתף אותם במה שהם רוצים לשמוע.
לאחר שיכנוע היא הסכימה לנסות, שאלה אותי מה את חושבת שהיא תענה לי?
עניתי: שהיא תומר שלא רצתה להדאיג אותך כי היא מרגישה שקשה לך.
באותו הערב קיבלתי שיחת טלפון המומה: בשיחה הילדה אמרה "אמא הרגשתי שקה לך אז החלטתי לא לספר לך מה אני באמת יודעת…"
במצבי משבר לא פעם הילדים לוקחים על עצמם את תפקיד ההורים, מנסים להגן עלינו ממה שהם חושבים שיהיה לנו קשה להכיל.
ילדנו מודעים למתרחש סביבם כל אחד בהתאם לגילו ויכולתו לעבד את המידע.
לכם ההסתרה אינה מגנה עליהם, לעיתים היא עוזרת לנו.
ענווה מלמדת אותנו שאנו זקוקים לעזרה ולא נוכל לעשות את הדרך לבד.
צעידה במסע של חיינו כאשר אנו מלווים על ידי חברים לדרך ובני משפחה עוטפת אותנו באהבה ותמיכה ומאפשרת לנו להישען במידת הצורך.
היום: אקבל את עצמי כפי שאני ואחיה את חיי בענווה