רבע מהישראלים מכורים למשהו. תפקיד חדש ינסה לוודא שהם לא ייפלו בין הכיסאות

פורסם בדה מרקר בחדשות בריאות
כתבת שיר אנג'ל
באחרונה סיים מחזור ראשון של יועצי התמכרויות וטראומה, מקצוע חדש בישראל, את שנת הלימודים הראשונה ■ הבוגרים צפויים לעבוד בקופות חולים, במרכזי אשפוז ובקליניקות פרטיות ■ "בעבר מספר האנשים שקיבלו מענה ציבורי היה אפסי. התחום הוא החצר האחורית של החצר האחורית"
סמים, אלכוהול, תרופות מרשם, הימורים, מין, אכילה, קניות או מסכים — זו רשימה חלקית של התמכרויות שכולנו שמענו עליהן. על פניו נדמה כי אין כל קשר בין התמכרות אחת לאחרת, אלא שכיום ידוע כי בבסיס כולן יושבת טראומה כלשהי, ולכן טיפול בהתמכרויות צריך לכלול מענה גם לכך. במערכת הבריאות מקווים כי הכנסת מקצוע חדש לישראל — יועצי התמכרויות וטראומה — תהיה נקודת תפנית בתחום.
בישראל שאחרי 7 באוקטובר המצוקה הנפשית אדירה, וייתכן כי אפילו לא הגענו לשיאה כל עוד המלחמה נמשכת והחטופים לא הושבו. המשמעות עלולה להתבטא בעלייה במספר המכורים: לפי מחקר של המרכז הישראלי להתמכרויות שבוצע בשנה שעברה, כבר הגענו לשכיחות של אחד מכל ארבעה ישראלים.
לדברי הפסיכיאטר פרופ' שאולי לב־רן, מייסד ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות, "המשמעות היא שאחד מכל ארבעה ישראלים בוגרים עושה שימוש בעייתי (לפי ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי) באלכוהול, בקנאביס, בסמים או בתרופות מרשם בעל פוטנציאל ממכר — תרופות הרגעה, תרופות ממריצות ותרופות אופיואידיות לשיכוך כאב.
"מאז תחילת המלחמה אנחנו רואים עלייה ניכרת בסימפטומים בולטים של פוסט טראומה, דיכאון וחרדה, ועלייה דרמטית וצפויה בשימוש בעייתי בחומרים ממכרים בניסיון להקל על הסבל. אבל גם כשמתחילים לראות ירידה ומיתון בסימפטומים הנפשיים, אנו רואים שהשימוש הבעייתי ממשיך".
בתחילת החודש התקיים וובינר שבו הוצגה תוכנית ההכשרה החדשה לתפקיד. ד"ר פאולה רושקה, מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות, אמרה אז כי בעבר היחס לאנשים מכורים היה כאל עבריינים: "לא התייחסו לתחום הזה כבעיה רפואית או כזאת שקשורה לבריאות הציבור. אלא שההתמכרות דומה במהותה לסוכרת ולמחלות כרוניות אחרות — אפשר לנהל את המחלה אבל לא להבריא ממנה", היא הסבירה.
לדברי רושקה, תחום הייעוץ להתמכרויות וטראומה "קיים כיום בארה"ב, בקנדה ובאירופה. בישראל חסרה הפונקציה הזאת — מישהו מומחה שמלווה את המטופל מתחילת המסלול ומונע נפילה בין הכיסאות. בזמן הייעוץ הוא לא רק מלווה אלא גם מטפל".
רף כניסה נמוך

כדי להיות יועץ להתמכרויות וטראומה נדרשת הכשרה של שלוש שנים. לימודי המקצוע, בחסות משרד הבריאות ובשיתוף המרכז האקדמי ללימודי המשך בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב, נעשים בשלב זה במקום אחד בלבד: מרכז גומא־גבים. בשונה ממקצועות טיפוליים אחרים, שבהם רף הכניסה הוא תואר שני, הלימודים מיועדים לבוגרי תואר ראשון ומעלה במקצועות רלוונטיים (בין היתר פסיכולוגיה, קרימינולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת וייעוץ חינוכי).
הרף הנמוך של המקצוע החדש מוביל לא אחת לביקורת. "אחד הדברים שמנסים לעשות הוא ליצור יותר אנשי מקצוע, כדי שיוכלו לתת מענה לצרכים בישראל", מסבירה שרון רנדליך, שותפה ומנהלת אקדמית בקבוצת גומא־גבים. "כשאנחנו מצמצמים את האפשרות רק לאנשים עם תואר שני, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במחסור מטורף באנשי טיפול. המטרה היא לא להחליף את המטפלים, אלא לתת להם תמיכה".
על שיתוף הפעולה שנוצר עם המחלקה לטיפול בהתמכרויות במשרד הבריאות אומרת רנדליך: "הם ממש שותפים לדרך. אנחנו לא רגילים לקבל היענות ממשרדים ממשלתיים. יש פה מחלקה שזיהתה הזדמנות לשינוי וקפצה על זה. זה לא פשוט להכניס מקצוע חדש, זה יוצר התנגדויות מהשטח, אבל הם מאמינים בזה"
המחזור הראשון מסיים בימים אלה את שנה א' של התוכנית. אחת המשתתפות היא שירלי שני (43), בוגרת תואר ראשון בקרימינולוגיה ותואר שני בייעוץ חינוכי, ומנהלת מערך מענים הרדוף בהפעלת חברת רמות לנשים על רצף הזנות והניצול המיני בבאר שבע. "רציתי להתחיל לימודי פסיכותרפיה, וקפצה לי בפייסבוק המודעה ללימודים בגומא־גבים", אומרת שני. "זה סיקרן אותי כי זאת העבודה שלי ביומיום, וגם כי אני אוהבת דברים חדשים ופורצי דרך".
לדברי שני, היא לא מתכננת שינוי של מסלול הקריירה בעקבות הלימודים. "אני מושקעת במקום העבודה שלי, וכבר עכשיו אני רואה שתוכנית הלימודים מאוד עוזרת לי בעבודה. עם זאת, גם אני מביאה מהשטח צרכים לתוכנית.
"למשל, העליתי סוגיה שאני נתקלת בה הרבה: נשים בזנות, שכולן מכורות נקיות, הולכות למוקד חירום לרפואה בגלל כאבים בגב, והיד קלה על ההדק בהקשר של תרופות מרשם ממכרות, ואין התייחסות לעברן כמכורות. הרבה פעמים הן לא מבינות שהן מקבלות טיפול שיכול לסכן אותן".
יווי מהאבחון ועד ההתייצבות
קופות החולים עדיין לא סיימו לבנות את מערכי הטיפול של היועצים. הם אמורים ללוות את המכור מהשלב ראשוני — אחרי שרופא המשפחה זיהה בעיה והפנה למרפאות לטיפול בהתמכרויות — ועד ההתייצבות (שכן אין החלמה מהתמכרויות).
בשנים האחרונות נבנה תהליך של העברת האחריות על בריאות הנפש מהמדינה (משרדי הבריאות והרווחה) לקופות החולים. ואולם תחום ההתמכרויות הוחרג מהרפורמה בבריאות הנפש ב–2015, והאחריות הביטוחית עליו נותרה בידי משרד הבריאות.
ב–2022 פורסמו המלצות ועדת רידניק, שעסקה בחיזוק מערך הטיפול בהתמכרויות, ומאז מקבלות קופות החולים תמיכה בסך 85 מיליון שקל בשנה כדי להעמיד מערך חדש לטיפול. הסיוע נקבע עד תום השנה הנוכחית, ובימים אלה פועלת ועדת המשך שתכריע אם הקופות ימשיכו לקבל אותו.
לפי דו"ח המלצות הוועדה, מספר המכורים בישראל אינו ברור. בדו"ח רידניק נכתב: "לפי הערכות של משרד הרווחה יש 120 אלף משתמשים לרעה או מכורים בישראל. עם זאת, דו"ח מבקר המדינה מצביע כי ככל הנראה זוהי הערכת חסר, הנובעת מכך שחסרים מנגנונים לאיתור מכורים בשירותי הרווחה והבריאות. יתרה מכך, מחקרים אחרים מצביעים על כך שקהילת המכורים להימורים לבדה מונה היקף דומה.
"כל המחקרים מראים שטיפול סדרתי (טיפול בהפרעה אחת ורק אז בהפרעה השנייה) או במקביל (טיפול בהפרעה הנפשית במקום אחד ובהתמכרות במקום אחר) הוא לא אפקטיבי, אלא רק טיפול אינטגרלי במקום אחד"
פרופ' שאולי לב־רן
"ההשערה שמדובר בהערכת חסר עולה גם ממחקר של המרכז הישראלי להתמכרויות, שלפיו 4% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל מכורה לסמים, 7% לאלכוהול, 4.5% להימורים ו–2.5% למשחקי מחשב. כלומר, מהמחקר עולה כי מספר המכורים בישראל הוא יותר מ–615 אלף איש".
הסיבה שתחום ההתמכרויות הוחרג מהרפורמה לבריאות הנפש אינה ברורה עד היום, ויצרה עיכוב בפיתוח מענים מספקים. עם זאת, התוכנית החדשה של יועצי ההתמכרויות והטראומה עשויה ליצור גורמי מפתח במערכת הטיפול.
"התמכרות היא הפרעה פסיכיאטרית, ובריאות הנפש והתמכרויות הולכות ביחד", אומר לב־רן. "איפה שיש התמכרות אנחנו מחפשים דיכאון, חרדה, הפרעת קשב והיפראקטיביות, פוסט־טראומה או כל הפרעה פסיכיאטרית אחרת. כל המחקרים מראים שטיפול סדרתי (טיפול בהפרעה אחת ורק אז בהפרעה השנייה) או במקביל (טיפול בהפרעה הנפשית במקום אחד ובהתמכרות במקום אחר) הוא לא אפקטיבי, אלא רק טיפול אינטגרלי במקום אחד".
לדברי גורם בכיר במערכת הבריאות, "בעבר לא היה מענה טיפולי בתחום ההתמכרויות, ומספר האנשים שקיבלו מענה ציבורי היה אפסי. זה תחום שהוא החצר האחורית של החצר האחורית. הקופות התחילו ליצור פעילות בעקבות התמיכה מהמדינה, אבל עד שזה יעבוד לחלוטין יכולות לעבור עוד שנתיים".
נקודת החולשה המרכזית של התוכנית, שנעשית במכללה פרטית שאינה מקבלת תקצוב מהמדינה, היא עלות שלא תתאים לכל אחד — כ–20 אלף שקל לשנה (כולל סטאז'). בוגרי התוכנית יוכלו לעבוד בקופות החולים ובמרכזי האשפוז, שם פוטנציאל ההשתכרות ככל הנראה לא יהיה גבוה, אלא דומה לזה של עובדים סוציאליים או פסיכולוגים בשירות הציבורי. ואולם הם יוכלו גם להפעיל קליניקות פרטיות, ושם יוכלו להרוויח יותר או להשלים הכנסה.
בעבר פעלה רשות עצמאית שעסקה בין היתר בנושא ההתמכרויות — הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. ב–2018 פורקה הרשות ותחומי אחריותה הועברו למשרד לביטחון פנים.
"ברגע שהרשות נסגרה נוצר ואקום", אומרת אורית שטרנברג, המנהלת האקדמית של התוכנית להכשרת יועצי התמכרויות וטראומה בגומא־גבים, ולשעבר מנהלת אגף ההדרכה והמידע ברשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול. "בגומא־גבים זיהו את הוואקום ואת הרצון להוריד את הסטיגמה. טיפול בקופת החולים נראה הרבה יותר טבעי ובריא. התוכנית נותנת הרבה ידע. בנוסף ללימודים התיאורטיים, המשתתפים מקבלים כלים התנהגותיים".
לדברי שטרנברג, "כיום כולנו בקבוצת סיכון. לכל אחד יש התמכרות כלשהי, השאלה אם היא מנהלת את החיים שלו. לפעמים גם ספורט או עבודה הופכים אצל אנשים מסוימים לכל עולמם. החברה מקדשת אנשים כאלה, כי הם נתפסים רציניים, אבל מה קורה להם בחיים האישיים? אלה דברים שצריך להתחיל להסתכל עליהם. ברגע שאתה מרגיש שאתה משלם מחירים אישיים, משפחתיים, או חברתיים והמחשבות שלך הן רק סביב זה — יש בעיה".