חוסר אונים

אחת התחושות הקשות בחיים היא חוסר האונים, חוסר היכולת להחליט, לנהל את האחר.
לעיתים אנו רוצים לפתור את בעיה של אדם אחר.
להכריח אותו לראות את מה שאנו רואים גם הוא אינו בשל לכך.
לא להמתין שיבקש מאיתנו עזרה אלא לכות עליו את הדרך שאנו חושבים שהיא הנכונה ביותר עבורו.
חושבים שדרכנו היא הטובה ביותר, הנכונה ביותר.
חוסר האונים שאנו חווים כאשר האדם הסובל אינו מעוניין בעזרתינו, הודף אותה ומעדיף להתבוסס בביצת הסבל האישי שלו.
צריך את הזמן להבין מה נכון עבורו, מתי יהיה מוכן לעשות את השינוי.
נאלץ להתמודד עם תסכול שלמרות שרצינו למנוע ממנו את הסבל הוא היה צריך לעבור בדרך שלו.
נעמוד לצידו חסרי אונים, נחכה כי יאפשר או יבקש עזרה.
כאשר אנו חשים כי ילדנו במצוקה, לא תמיד הם בשלים לקבל את העזרה שנרצה לתת להם.
לכן חשוב שנהיה שם עבורם, אוהבים ללא תנאים, תומכים ומחזקים במה שנכון להם באותו הרגע.
כל זמן שאינם פוגעים בעצמם או בסביבה, ננשום עמוק ונחכה שיאפשרו לנו להיכנס, לסייע.
נחבק, אם יתאים להם, נקשיב למה שיבחרו לשתף.
ניתן להם את הביטחון כי לא חשוב מתי, מה הם עוברים ומה הם צרכים, אנחנו שם עבורם בכל מקום וזמן.
נשאיר את דעותינו לעצמינו ונאפשר להם לבחור לבוא לשתף ולבקש עזרה, או לבחור בדרכם.
היום: אקבל את העובדה שאיני יכולה להכריח אדם לקבל עזרה.