מעבר מרכוז עצמי לריכוז בסביבה שלי

בחיים אנו לומדים כי מערכות יחסים מתפתחות עם הזמן.
גם אם יש לנו צפיות מהאחר, תחושה שאם היינו עבורו "מגיע לנו לקבל את אותו הדבר בחזרה".
חשים אכזבה ולעיתים תחושה של שקופים כאשר האחר לא מתנהל בדרך בה היינו רוצים שהוא יתנהל.
בשיחה עם מטופלת עלתה ההרגשה "אם לא אהיה כאן אף אחד לא ישים לב לכך"
כששאלתי מדוע היא מרגישה כך?
תשובתה הייתה: אני לא הראשונה בסדר העדיפות של אך אחד…
כשבחנו את האמירה הזו, היא ראתה שבן זוגה, בני משפחתה וחברים רואים ואוהבים אותה אולי לא בעוצמות והצורך שהייתה רוצה אך בחיים יש מגוון צבעים והם אינם שחור או לבן.
אם אני לא זוכה במה שאני נותנת או מרגישה שמגיע לי לקבל אני לא קיימת.
ככל שאנו פחות מרוכזים בעצמינו ויותר בצרכים של הסביבה אנו לומדים לקבל, להיות סובלניים, פתוחים ונכונים לסייע ולקבל את אחר.
להבין שהנתינה שלנו אינה למען קבלה חזרה אלא מתוך בחירה עצמאית שלנו.
השוואות פוגעות רק בנו.
כאשר ילדנו מתבגרים הצרכים שלהם מאיתנו משתנים.
הם אינם זקוקים לנו באותה התדירות אך זה לא אומר שאינם זקוקים לנו כלל.
זה השלב לשחרר ולתת להם לעוף מהקן יחד עם השמירה על דלת פתוחה ואוזן קשבת לצרכים שלהם.
רק להיום : אהיה מרוכז בסביבה ולא רק בעצמי